פסק-דין בתיק ה"פ 3140/04

לפני המרצת פתיחה בה עותר המבקש לבטל את פסק הדין שניתן בבית משפט זה בה"פ 95/92 (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) מיום 10.10.95.

הרקע לתובענה

1.         ראשיתה של הפרשה בעסקת מקרקעין שבין התובע לבין המשיב גת רפאל ואשתו, לגביה התעוררו מחלוקות שהגיעו בסופו של יום לפתחו של בית המשפט זה.

המבקש פתח הליך בה.פ. 11/91, במסגרתו הוחלט על ידי כב' השופטת מ' נאור כי המחלוקות ביניהם יבוררו על ידי בורר, עו"ד יצחק מילנוב (כתוארו אז). הבורר נתן מספר החלטות ופסק בורר. התובע הגיש תובענה לביטול פסק הבורר בה.פ. 95/92, נשוא תובענה זו.

בית המשפט דחה את טענותיו להעביר הבורר מתפקידו ולבטל את פסק הבוררות, ואישר אף את פסק הביניים (על שלושת החלטות הבורר המרכיבות אותו).

2.         במסגרת הליך זה שבפני הוגשו בקשות נוספות תחת כותרות שונות כגון " בקשה לשינוי פסה"ד מיום 10.10.95" או " בקשה לקבוע מי הזוכה ומי החייב וכמה", וכיו"ב.

יצוין כי המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור (רע"א 7208/95), על פסק הדין בה.פ. 95/92 וביום 27.3.98 דחה כב' השופט י' טירקל את הבקשה, בציינו:

"כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא הצהיר המבקש על שש עילות שעליהן הסתמך בבקשתו: הסכם הבוררות הושג בלחץ ולכן אין לו תקוף; לא התקיימה ישיבת בוררות ולכן לא ניתן היה ליתן פסק בורר; אפילו היה הסכם בוררות, לא נכלל בו עניין מכירת הבית ולפיכך לא ניתן היה לפסוק בעניין זה; המשיב ביטל את הסכם הבוררות; לא היה הסכם בוררות אלא הסכם פשרה שלא ניתן היה לתת על פיו פסק בוררות; לאור הסכסוכים בין המבקש לבין הבורר לא היה הבורר רשאי להמשיך בתפקידו וגם לא לתת פסק בוררות.

כבוד  שופטת בית המשפט קמא דנה בעילות אלה אחת לאחת, קבעה ממצאים שבעובדה, על פי הראיות שהיו לפניה, ועל פי הממצאים דחתה את כל טענותיו של המבקש. בבקשתו, וכן בתגובתו לתשובת המשיבים, חזר המבקש על טענותיו בבית המשפט קמא ואף הוסיף עליהן טענות שעל פיהן ראוי היה, לדעתו, להעתר לבקשתו. כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים כאלה, בדרך כלל, ולא מצאתי בטענותיו בסיס לסטות מן הכלל.

יתר על כן, בהסכם הפשרה שנעשה, כאמור, בין בעלי הדין במסגרת ההליכים בבית המשפט קמא הוסכם,  בין היתר, למנות כונס נכסים יחיד לנכס במקום הכונסים שמונו בעבר, הוקצב זמן למכירתו וכן נצטווה כונס הנכסים להחזיק את התמורה שתתקבל בידיו הנאמנות עד לקבלת הוראותיו של בית המשפט בדבר חלוקת הכספים. בעקבות ההסכם אף נמכר הנכס לצד שלישי. במצב דברים זה, כאשר אין עוד להחלטותיו של הבורר משמעות מעשית, אלא, לכל היותר, משמעות 'היסטורית', אין טעם בדיון בבקשה ולפיכך דינה להדחות גם מטעם זה".

לאחר הדברים האלה, נמשכו הליכי הוצאה לפועל, ובעקבותיהם סדרה של בקשות בערכאות שונות, בואכה תובענה זו.

טענות המבקש

3.         למעשה חוזר המבקש על טענותיו בהליכים קודמים וקובל את חוסר הצדק בפסיקות בית המשפט למותביו השונים.

טענת המשיב

4.         אין מקום להתערב בפסקי הדין החלוטים אשר מהווים מעשה בית דין, וכל ההליכים בהן נוקט המבקש מטרתם לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.

דיון

5.         ראשית, יצויין כי המבקש, המייצג את עצמו, אינו שבע רצון מהחלטות השופטים שדנו בעניינו, או קשורים בעקיפין לעניין, החל מנשיא בית המשפט העליון א' ברק כראש המערכת, כב' השופטים ד' דורנר, י' טירקל, מ' נאור, א' פרוקצ'יה, א' אפעל-גבאי, כב' השופט מ' רביד, בועז אוקון א' א' לוי, ואחרון הח"מ, אך למעט כב' השופט ד' חשין אותו הוא משבח. כן בא הוא בטרוניה לבורר ולעו"ד שטנדל שייצג את המשיב, ויסלחו לי מי מהמעורבים שלא ציינתי שמם!

בתוך כך שלח המבקש מכתבי שטנה רבים ומגוונים לרבות  תלונות נגד הנזכרים לעיל, ונגד שרת המשפטים, צ' ליבני, היועץ המשפטי לממשלה ואנשים נוספים.

6.         המבקש מעלה על הכתב, עשרות פעמים ובכמויות רבות, עלילות ואיומים שאין מקום לחזור עליהן, והרי הם מופצים לכל אינסטנציה אפשרית.